החלטה בתיק ת"א 8353/04

1. לפניי בקשת צד ג' 2 (להלן - "אהוד תייר"), לפסיקת הוצאות משפט כנגד הנתבעות אשר לטענתו צירפו אותו לתובענה ללא הצדקה. כמו כן, לפניי בקשת צד ד' (להלן - "פיטלסון") לפסוק הוצאות משפט נגד אהוד תייר אשר לטענתו צירף אותו לתובענה ללא הצדקה.

2. אסקור בקצרה את ההליכים אשר הביאונו עד הלום. ראשיתו של ההליך בתביעה שהגיש התובע 1 ( להלן- "התובע"), נגד הנתבעות, בגין נזק גוף שנגרם לו עקב החלקה במדרגות המצויות בבית ספר בעיר מעלה אדומים. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' נגד האדריכל שתכנן את המדרגות, נגד אהוד תייר שפיקח על בניית המדרגות ונגד הקבלן שבנה את המדרגות. אהוד תייר הגיש הודעת צד ד' נגד פיטלסון, אשר לטענתו היה אחראי על "תיאום התכנון" של המדרגות. במקביל, אהוד תייר התגונן בטענה שפרויקט בניית המדרגות מעולם לא נמסר לפיקוחו. כבר בשלבים מוקדמים של ההליך הציע בית המשפט לנתבעות לדחות את ההודעה לצד ג' נגד אהוד תייר, כיוון שלא הוצגו ראיות שסותרות את טענת ההגנה שלו. הנתבעות סירבו, ולאור זאת נקבע התיק להוכחות ונשמעו בו כל העדים. בסיום שמיעת הראיות היה ברור למדי כי מצבו המשפטי של התובע אינו טוב , בלשון המעטה, וכך גם מצבן של הנתבעות במישור יחסיהן עם הצדדים השלישיים. חרף זאת, לא הושגה באותה עת הסכמה לפשרה, ולפיכך נקבע מועד נוסף לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה. המועד שנקבע לא היה נוח לב"כ אהוד תייר, ולפיכך בהסכמתו  ובהסכמת יתר הצדדים נקבע כי הוא יסכם בעל פה על אתר, וכי יתר הצדדים יסכמו בעל פה, בהעדרו של ב"כ אהוד תייר, במועד שייקבע (עמ' 12 לפרוטוקול המוקלט ש' 20-16). בהתאם להסכמה ב"כ תייר סיכם את טענותיו בעל פה ונקבע מועד לשמיעת סיכומי יתר הצדדים. במועד שנקבע לסיכומי יתר הצדדים הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם הגיעו לפשרה לפיה ישולם לתובע סך של 20,000 ש"ח בלבד, וכי ההודעות לצד ג' ולצד ד' ידחו. בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכם, ובהמשך לכך טענו ב"כ הצדדים לעניין ההוצאות. ביום 14/12/11 נתתי החלטה לעניין ההוצאות, בגדרה קבעתי כי הנתבעות ישלמו לאהוד תייר הוצאות בסך של 2,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 23,000 ש"ח. כמו כן, מאחר שבטענות הצדדים עלתה לראשונה טענה מצד פיטלסון לפיה יש לחייב את אהוד תייר בהוצאות כלפיו, נתתי לאהוד תייר אפשרות להגיב בכתב לטענות אלו. או אז, הגיש אהוד תייר תגובה, בה הוא מלין על סכום ההוצאות שנפסק לטובתו כנגד הנתבעות, באשר לטענתו, ההוצאות נפסקו בלא שניתנה לו זכות טיעון. כמו כן, הלין ב"כ אהוד תייר על כך שבית המשפט לא הסתפק בדברתו בעל פה לעניין גובה שכר הטרחה וההוצאות, אלא זקף לחובת אהוד תייר את העובדה שבסיכומיו בעל פה הוא לא הציג אסמכתאות כתובות לעניין שכר הטרחה וההוצאות. ב"כ אהוד תייר אף צירף לתגובתו, לראשונה, אסמכתאות בכתב לעניין תשלום שכר הטרחה וההוצאות. תגובת אהוד תייר הועברה לתשובת יתר הצדדים, ולאחר מכן התקיים דיון בעל פה בו חידדו הצדדים את עמדותיהם. עתה, באה העת להכריע בסוגיית ההוצאות.

3. אין יסוד לטענת ב"כ אהוד תייר לפיה לא ניתנה לו זכות טיעון לעניין ההוצאות. כאמור לעיל, ב"כ אהוד תייר הסכים כי סיכומיו ישמעו בנפרד מסיכומי יתר הצדדים, אשר יישמעו בהעדרו. אין גם יסוד לטענת ב"כ אהוד תייר לפיה הוא לא היה ערוך לטעון או להציג אסמכתאות לענין ההוצאות בסוף ישיבת ההוכחות, כיוון שבהחלטתי מיום 13/07/11 בנוגע לישיבת ההוכחות הובהר במפורש כי: "על הצדדים להיערך לסיכומים בעל פה",                  ו- "סיכומים" - גם טיעון לעניין ההוצאות במשמע. טענתו של ב"כ אהוד תייר לפיה היה על בית המשפט לפסוק את סכום ההוצאות המבוקש למרות שלא הוצג הסכם שכר הטרחה ואסמכתאות אחרות, גם היא איננה מקובלת עלי. בית המשפט מוקיר ומעריך את יושרם של עורכי הדין המופיעים בפניו, ובכלל זה בוודאי שגם את יושרו של ב"כ אהוד תייר. ובכל זאת, הפסיקה והסדר הטוב מחייבים להתייחס באופן שונה לבקשה כללית לפסיקת הוצאות לעומת בקשה שנתמכת בראיות בדבר ההוצאות שהוצאו בפועל.

4. מנגד, אינני מקבל את טענת הנתבעות לפיה הנני מנוע מלהכריע בבקשת אהוד תייר לאחר שכבר נתתי את החלטתי הראשונה בעניין ההוצאות ביום 14/12/11. החלטה בעניין ההוצאות היא "החלטת ביניים" ועל כן בית המשפט רשאי לשוב ולעיין בה אם יש סיבה טובה לעשות כן. כמו כן, אין לראות את החלטתי הראשונה כהחלטה סופית מאחר והותרתי במסגרתה לדיון את שאלת פסיקת ההוצאות לטובת פיטלסון.

5. ולגוף העניין; בפרשת תנובה נפסק כי נקודת המוצא לפסיקת הוצאות הינה פסיקת הוצאות ריאליות, ברם זו איננה בהכרח נקודת הסיום, שכן על ההוצאות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות (ראו - בג"ץ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת - פורסם באתר נבו). במקרה שלפניי לא הוצג בפניי בראשית הדרך כל מסמך התומך בסכום ההוצאות שהתבקש, ובמקרה כזה "יש לראות את הטוען כמשאיר ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט..." (עניין תנובה בפסקה 25). העובדה שרק בשלב מאוחר הוגשה בקשה לפסיקת הוצאות בלוויית אסמכתאות גרמה להתדיינות מיותרת ועובדה זו יש לזקוף לחובת אהוד תייר. אהוד תייר לא היה "שחקן ראשי" בהליך שלפניי, ועל כן הגנתו הייתה פשוטה יחסית ולא הצריכה מאמץ יוצא דופן. מאידך, אין להתעלם מכך שתוצאת ההליך מלמדת שצירופו של אהוד תייר כצד ג' לא היה מוצדק. בסיכום כל השיקולים הנ"ל, ולאחר שהוגשו האסמכתאות בנוגע להוצאות שהוציא בפועל אהוד תייר, אני משנה את החלטתי המקורית ומעמיד את סכום שכר הטרחה המגיע לאהוד תייר מהנתבעות על סך של 28,000 ש"ח, ולכך יש לצרף את ההוצאות שפסקתי בסך 2,000 ש"ח.

6. אשר לבקשת פיטלסון לפסיקת הוצאות; פיטלסון יוצג על ידי אותו משרד עורכי דין שמונה על ידי חברת הביטוח לייצג את סולל בונה, ולפיכך הטרחה הנוספת שנגרמה עקב הצורך לייצג גם את פיטלסון הייתה מוגבלת. לטובת סולל בונה כבר נפסקו הוצאות בהחלטתי מיום 14/12/11. הצורך לצרף את פיטלסון כצד ג' נוצר עקב החלטת הנתבעות לצרף את אהוד תייר  כצד ג', ולכן מן הראוי שהנתבעות יישאו בהוצאות פיטלסון. לפיכך אני קובע כי הנתבעות ישלמו לפיטלסון הוצאות בסך 1,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.

ניתנה היום, יז' אייר תשע"ב,  9 במאי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: